שנת
לערך העוסק בשְׁנַת־ (נסמך שֵׁנָה או שָׁנָה); ראו שנה.
שֶׁנֶת
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שנת |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ שְנָתות |
- סימון על גבי כלי מדידה המאפשר לדעת את הכמות המדויקת של החומר שנמדד.
- ”רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, שְׁנָתוֹת הָיוּ בָהִין, עַד כָּאן לַפָּר, עַד כָּאן לָאַיִל, עַד כָּאן לַכֶּבֶשׂ.“ (משנה, מסכת מנחות – פרק ט, משנה ב).
- בהרחבה, סימון הממוקמים על ציר בתרשים (ראו תמונה)
גיזרון
[עריכה]- לשון חז"ל נדיר וקיים רק בלשון רבים.
פרשנים מפרשים
[עריכה]שורש המילה ומשמעותו לא היה ברור גם לקדמונים:
מר רב צמח זק"ל אמ' שנותות ופרש שהיו בו סימנין כמין חרב שנונה. מעולם לא שמענו אדם ששנה אלא שנתות היו בהין. ואין ברור לנו איזה לשון הוא. ובתורת מחקר שחקר מר רב צמח ואמר שמא מלשון שנינה הוא. ואנו אינו דומה בעינינו שהוא מלשון הזה. ויש אומ' מלשון שינוי כי מקומות משונים זה מזה יש בו עד כאן לאיל עד כאן לכבש. ומן הדקדוק שנתות אחת מהן שנת כגון חמתות אחת מהן חמת. קשתות קשת. עשת עשתות. וסת וסתות. ועל פי כך אינו יוצא לא מלשון שינוי ולא מלשון שנינה. ושמא הסימן נקרא שנת והסימנין נקראין שנתות. או שמא נקודות היו כדרך שיש בקערות שלנחשת הנקובות מתחתיהן העשויות לשער בהן שעות שמניחין אותן במים וכשנכנסין המים עד שנת זו לחצי שעה ועד שנת זו לשעה ועד שנת זו לשעה ומחצה והנקודות שכן הן נקראות שנתות. או שמא כירין כמו חוטין סובבין נקראין כטוט בערבית. והרי למדנו מן התלמוד שהכירים המכוירים אפילו בסיד לסימן נקראין שנתות. דתנן בשיעור ר' נחמיה אומ' כדי לסוד אונדפי ואמ' רב כהנא שנתות היו בהין עד כאן לפר עד כאן לאיל: (תשובות הגאונים. הרכבי סימן שפה)
תרגום
[עריכה]- איטלקית: graduazione
- אנגלית: graduation
- גרמנית: Graduierung
- יפנית: 目盛り
- סינית: 刻度
- פינית: asteikko
- צרפתית: graduation
- רוסית: градуировка
ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: שנת |