שמשם

שֻׁמְשֹׁם (גם סוּמְסוּם)[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שומשום
הגייה^*	shumshom^[1]
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ שֻׁמְשְׁמִין; שֻׁמְשֹׁם־, ר׳ שֻׁמְשְׁמִי־

צמח הסומסום

לשון חז"ל צמח חד־שנתי או רב־שנתי בעל פרחים ממחלקת הדו פסיגיים. מן הזרעים שבתרמיליו מפיקים שמן ומאכלים שונים.
- ”אֵלּוּ חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת וּפְטוּרִין מִן הַחַלָּה, הָאֹרֶז, וְהַדֹּחַן, וְהַפְּרָגִים, וְהַשֻּׁמְשְׁמִין, וְהַקִּטְנִיוֹת, וּפָחוּת מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים בַּתְּבוּאָה.“ (משנה, מסכת חלה – פרק א, משנה ד)
- ”וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ב, משנה ב)
- ”הַקֶּצַח, וְהַשֻּׁמְשׁוֹם, וְהַפִּלְפֵּל, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף אֲפוּנִים לְבָנִים, טְמֵאִים בִּטְבוּל יוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת.“ (משנה, מסכת טבול יום – פרק א, משנה ה)

המילה משותפת למספר לשונות שמיות; למשל – אכדית: šamšammu, ארמית: שׂוּמְשְׂמָא, ערבית: سِمْسِم (סמְסם).
ועד הלשון העברית, בוטניקה: צמחים, תר"ץ (1930); בוטניקה: צמחי א"י, תש"ו (1946); כלכלת בית: אפייה, תשט"ז (1957); כלכלת בית, תשל"ח (1977).

ערך בוויקיפדיה: שומשום

טקסונומיה בוויקימינים: Sesamum