באמורית (בתעתיק אכדי): šu-ul-ḫa-nam, שחזור: ṯulḫānam (תֻֿלְחָֿנַֿם), וכן באוגריתית תֿלחֿן.[1]
במשך שנים סברו חוקרים כי המילה גזורה מהשורש שׁ־ל־ח במשמעות "עור", שקיים בשפות שמיות שונות גילויה של המילה המקבילה באוגריתית לתיאור הרהיט, 𐎘𐎍𐎈𐎐 (תֿלחן), הפריך את הסברה, מכיוון שהוכח שאלה שני שורשים שונים במקורם: המקור של שׁ־ל־ח במשמעות "עור" הוא שׁ־ל־חֿ (כך לפי הקבלה לשפות קרובות), ואילו במילה שולחן השורש המקורי הוא תֿ־ל־ח. בתקופה קדומה בעברית התמזג העיצור תֿ עם העיצור שׁי"ן, והעיצור חֿ (וילונית - כהגיית כ"ף רפה או חי"ת במבטא האשכנזי) התמזג עם חי"ת (לועית). באוגריתית נשמרה ההבחנה ביניהם. מקורה האמתי של המילה אינו ידוע עד היום.