שבי

שֶׁבִי[עריכה]

החזקת פרט בניגוד לרצונו והגבלת יכולת התנועה שלו לאותו מקום בלבד.
- ”וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי.“ (במדבר כא, פסוק א)
- ”עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים.“ (תהלים סח, פסוק יט)
- ”וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ-שֶׁבִי.“ (דברי הימים ב׳ כח, פסוק יז)
- "לָלֶכֶת שֶׁבִי אַחֲרַיִיךְ,לִנְשֹׁם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַצּוֹרֵב,לַחֲלֹם אוֹתָךְ מוּל שָׁמַיִךְ, לִכְאֹב אוֹתָךְ וְשׁוּב לְהִתְאַהֵב". (ללכת שבי אחרייך - אילנית,אהוד מנור)

ערבית: שורש שׂ-בּ-י سبي בהוראה זהה לעברית . אוגריתית: שְׁבִּי šby ארמית: שְׁבָא . מושאל כנראה מן מצרית קדומה: בכתב חרטומים, בהגיית - סְבִּי sbj בהוראת מרד, להתקומם