מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | שבי |
הגייה* | shevi |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | שׁ־ב־י/ה |
דרך תצורה | משקל קֶטִי |
נטיות | |
- החזקת פרט בניגוד לרצונו והגבלת יכולת התנועה שלו לאותו מקום בלבד.
- ”וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי.“ (במדבר כא, פסוק א)
- ”עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים.“ (תהלים סח, פסוק יט)
- ”וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ-שֶׁבִי.“ (דברי הימים ב׳ כח, פסוק יז)
- ערבית: שורש שׂ-בּ-י سبي בהוראה זהה לעברית . אוגריתית: שְׁבִּי šby ארמית: שְׁבָא . מושאל כנראה מן מצרית קדומה: בכתב חרטומים, בהגיית - סְבִּי sbj בהוראת מרד, להתקומם
 ערך בוויקיפדיה: שבי |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שבי |