1. במקרא המלה נזכרת רק בין כלי המשכן. מהצירוף "קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ" משמע שהוא כלי להחזקת נוזלים המשמך לניסוך, וכן פירשו רוב המפרשים. באוגריתית המילה 𐎖𐎌𐎚 (קשת) מופיעה כתקבולת ל"כוס".[1] יש אומרים שקרוב לקֶשֶׁת (כלי נשק), שהוראתה המקורית היתה כנראה: חצי עיגול. השוו אכדית: qassu - קשת, חצי עיגול.
2. מתוך הבנתה כקערית או ספל הושאלה לתאור מכסה קעור.
בתלמוד מופיעה פרשנות אחרת: ”קשותיו- אלו סניפין, ומנקיותיו- אלו קנים, אשר יסך בהן- שמסככין בהן את הלחם“ (בבלי, מסכת מנחות – דף צז, עמוד ב) לפי פרשנות זו הקשוות הן חלק מהמערכת התומכת בלחם הפנים. אמנם המפרשים העירו על הקשיים שפירוש זה מעלה: תמוה לפרש את המילה "נסך" מלשון סיכוך, כיסוי. בנוסף, בספרות חז"ל המילה המקבילה "קסוה" משמשת בהוראת: כלי לנוזלים לניסוך. לכן מסתבר שהפרשנות הנ"ל היא אסמכתא, נסיון להצמיד את מבנה השולחן כפי שהיה מוכר לחז"ל למקרא.