קשוה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
קַשְׂוָה[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | קשווה |
הגייה* | kasva |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | ק־ש־י/ה |
דרך תצורה | משקל קַטְלָה |
נטיות | ר׳ קְשָׂווֹת וגם קַשְׂווֹת; קַשְׂוַת־, ר׳ קַשְׂווֹת־ |
- לשון המקרא כלי לנוזלים מכלי המקדש.
- ”וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה.“ (במדבר ד, פסוק ז)
- ”רבי יהודה אומר שני קשוואות היו שם אחד של מים ואחד של יין של יין פיה רחב של מים פיה קצר.“ (בבלי, מסכת סוכה – דף מח, עמוד ב)
- עברית חדשה כל אחד משני המכסים הקשים הקעורים, הזהים פחות או יותר, הנעים על ציר ובתוכם חיה הרכיכה.
- לכל צדפה יש שתי קשוות המחוברות במיתר.
מקור[עריכה]
- במקרא המלה נזכרת כמה פעמים, רק בתאורי כלי המשכן. מתוך הבנתה כקערית או ספל הושאלה לתאור מכסה קעור.