קרתן

קַרְתָּן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קרתן
הגייה*
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־ר־י/ה
דרך תצורה	משקל קְטַלְתָּן קרת + ־ָן
נטיות	נ׳ קַרְתָּנִית, ר׳ קַרְתָּנִים נ"ר קַרְתָּנִיּוֹת

1. לשון חז"ל תושב הכפר, החי בישובו וממעט לצאת ממנו.

   • ”רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַקַּרְתָּנִי שֶׁקִּבֵּל שָׂדֶה מִירוּשַׁלְמִי, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל יְרוּשַׁלְמִי; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָכוֹל הוּא הַקַּרְתָּנִי לַעֲלוֹת וּלְאָכְלוֹ בִירוּשָׁלָיִם.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ו, משנה ד)

2. בהשאלה: אדם צר אופקים, שאינו בן תרבות.

   • ואם כן, הרי הדבר חמור הרבה יותר: לא בכמה קרתנים מדובר, אלא ברובו של הציבור. יש כאן חולי בסיסי של החברה שלנו, שהשם הזר מושך יותר.
     (ארי אבנר, הַלָּעוֹזוֹת החדשים, באתר האקדמיה ללשון העברית, 19 בפברואר 2012)

נגזרות

• קרתנות

מילים נרדפות

• פרובינציאלי

ניגודים

• קוסמופוליטי

תרגום

• אנגלית: provincial‏‏‏‏