קמצן
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
קַמְצָן[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קמצן |
| הגייה* | kamtsan |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ק־מ־ץ |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָן |
| נטיות | נ׳ קַמְצָנִית, ר׳ קַמְצָנִים |
- לשון ימי הביניים מי שקשה לו הוציא ממון, שממעט בנתינה משלו לאחרים ולעיתים אף למען עצמו
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
גיזרון[עריכה]
- מן הפועל קָמַץ באשר הוא קומץ את ידו
- במציאות החברתית המעוולת של סוף תקופת ביתשני ניתן הכינוי "בן-חמצן" לכהן מציפורי שהיה נוהג לקמוץ לעצמו מלחם הפנים חלק קטן בגודל גרגירו של חומוס שנקרא בארמית: חמצא או חימצא [1], בלשון המקרא נקשר החומץ עם מעשי-חמס, ועוול: ”מעשה בכהן אחד בציפורין שנטל חלקו וחלק חבירו והוא היה נקרא בן האפון עד היום הוא שדוד אמר, ציטוט:“ (ירושלמי, מסכת יומא – דף לג, עמוד ב) ”אֱֽלֹהַ֗י פַּ֭לְּטֵנִי מִיַּ֣ד רָשָׁ֑ע מִכַּ֖ף מְעַוֵּ֣ל וְחוֹמֵץ“ (תהלים עא, פסוק ד)
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בימי קדם היה השם אפון לשם גנרי עבור מגוון של קטניות ולכן דבק בו כינוי נוסף: בן האפון