קמין
קָמִין
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קמין |
| הגייה* | kamin |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ קָמִינִים |
- לשון חז"ל מקום להבעיר בו אש לחימום הבית.
- ”משלו משל למה הדבר דומה, לאחד שסרח בעיר ומסרוהו [...] לשלטון והטילו לקמין.“ (תוספתא, מסכת סוטה – פרק טו, הלכה ג)
- "דבר אחר למה הדבר דומה למלך שנכנס למדינה וראה בחור נאה מסיק בקמין במרחץ" (ילקוט שמעוני/בראשית/רמז סג)
גיזרון
[עריכה]- לשון חז"ל מיוונית: kaminos) κάμινος) – תנור, כבשן (מקור המילה chimney באנגלית).
- יתכן מבבלית: קמָנֻ בהוראת (kamānu) בהוראת: ככר-לחם.