קיק

לערך העוסק בסירת משוטים; ראו קָיָאק.

קִיק

לשון חז"ל זרע עץ הקיקיון.
- ”אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ, [...] וְלֹא בְשַׁעֲוָה, וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ב, משנה א)
לשון חז"ל מין של עוף הנזכר בתלמוד.
- ”אמר רב יהודה קאת זו הקוק רחם זו שרקרק“ (בבלי, מסכת חולין – דף סג, עמוד א)
- ”מאי שמן קיק? אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו.“ (בבלי, מסכת שבת – דף כא, עמוד א)
לשון חז"ל מום באשכים.
- ”המאושבן ובעל גבר: תנא משובן בביצים ובעל גבר בגיד תנא משובן זה הקיין הגרבתן זה בעל קיק.“ (בבלי, מסכת בכורות – דף מד, עמוד ב)

1. מן קִּיקָיוֹן. בתלמוד רק בצירוף "שמן קיק".

2. צורת משנת של קָאַת.

לשון חז"ל גבר בעל מום באשכים.
- ”הקיק והגרבתן. קיק בביצים גרבתן בגיד.“ (תלמוד בבלי, בכורות מד ב)