קאת

קָאָת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קאת
הגייה*	kaat
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ק־י־א
דרך תצורה	משקל קְטֶלֶת
נטיות	קְאַת־; ר׳ קְאָתוֹת וגם קָאוֹת, קַאֲתוֹת־ וגם קְאוֹת־

לילית מדבר (משמעות משוערת)^[1]

1. לשון המקרא מין עוף הנזכר בתנ"ך אך זהותו אינה ודאית.

   • ”וְהַקָּאָת וְאֶת־הָרָחָמָה וְאֶת־הַשָּׁלָךְ.“ (דברים יד, פסוק יז)
   • ”וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד, וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ־בָהּ; וְנָטָה עָלֶיהָ קַו־תֹהוּ, וְאַבְנֵי־בֹהוּ.“ (ישעיהו לד, פסוק יא)
   • ”דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר; הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת.“ (תהלים קב, פסוק ז)

גיזרון

 1. קרויס מוסר בספרו "קדמוניות התלמוד" כי העוף הקרוי בלשון סורית בהגיית: קאקא הוא השקנאי מה שייתכן ותרם לזיהוי הקאת עם "שקנאי", זהויו בתרגום השבעים, בוולגטה ואצל מפרשים מאוחרים בצורה: אינו מסתבר, היות והשקנאי הוא עוף מים החי בלהקות גדולות ולא מתאים לביטוי "קאת המדבר" הנזכר בתהילים, המתאר עוף דורס לילי החי בבדידות.

פרשנים מפרשים

• המצודות על ישעיהו לד יא: "קאת וקפוד" - שמות העופות השוכנים בחרבות.
• מלב"ים על ישעיהו לד יא: "וירשוה קאת וקפוד", שהם עופות מדבריים להם יהיה ירושת נחלה.
• מלבי"ם על תהלים קב ז: "דמיתי", ר"ל תחלה "דמיתי לקאת" הדר "במדבר", והקאת מחייתו מן הדגים וצריך ללכת בכל יום מן המדבר אשר הוא חונה שם אל הנהרות לצוד הדגים שהוא דרך רחוק, כן אני שוכן במדבריות נפרד מבני אדם, ואני צריך ללכת בהחבא אל הישוב לבקש פרנסתי, ואח"כ שהוקל עול הגלות מעט וניתן לי רשות לשכון בישוב, לא הניחו אותי לגור בעיר רק הייתי "ככוס חרבות", הוצרכתי לגור בחרבות שלפני הערים נפרד מן העיר.
• אבן עזרא על ויקרא יא יח: "הקאת. יש אומרים שיש עוף מנהג תולדתו להקיא מאכלו." (אבן עזרא באתר ספריא).

מילים נרדפות

• קיק (בתלמוד)

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: קאת (עוף מקראי)