קטב

יש להוסיף לדף זה את הערך: קִטֵּב.

קֹטֶב[עריכה]

מדרג צבעים. קוטב אחד שחור, השני לבן.

לשון ימי הביניים אחד משני קצותיו של ציר.
- ”אבל עיניהם תרוטות ולא יכלו לראות ולא מצאו מקומה. ונשא אותה אל קוטב הצפון או אל קוטב הדרום.“ (ספר הכוזרי, מאת יהודה הלוי, באתר מאגרים)
- ”עוד: אם נרצה לבטל את המיתה, עלינו לוותר גם על פרייה-ורבייה. כי המיתה היא קוטב אחד, והפרייה-ורבייה קוטב שני, לאותו הרעיון שבנשמת-הטבע.“ (יעקב כהן -"זמיר הזמירים", מאת אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
(פיזיקה) כל אחד משני קצותיו של מגנט.
(חשמל) הדק חיובי או שלילי של מקור מתח.
(מתמטיקה) ערך כלשהו שעבורו מתאפס המכנה של השורש.

מערבית: قُطْب (קֻטְבּ) - צִיר.
המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק הבא: ”מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי“ (הושע יג, פסוק יד)^[1]

ערך בוויקיפדיה: קוטב

לשון המקרא כליה, חורבן, אסון, מגיפה.
- ”מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף, וְקֶטֶב מְרִירִ וְשֶׁן-בְּהֵמֹת, אֲשַׁלַּח-בָּם, עִם-חֲמַת, זֹחֲלֵי עָפָר.“ (דברים לב, פסוק כד)
- ”הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָי כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד.“ (ישעיהו כח, פסוק ב)
- ”מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ; מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם.“ (תהלים צא, פסוק ו)

רש"י על תהלים צא ו: "מדבר וגו' מקטב" - שמות שדים הם זה מזיק בלילה וזה מזיק בצהרים.
מצודת ציון על תהלים צא ו: "מקטב" - נקרא כן מענין כריתה כמו אהי קטבך שאול (הושע יג)