קדרה דבי שותפי

קְדֵרָה דְּבֵי שׁוּתָפֵי

לשון חז"ל מה שאחראי עליו יותר מאדם אחד אינו מטופל כראוי (כיון שכל אחד סומך על חברו) (וכן כל אחד מושך לכיוון שונה)
- ואם בתורת פקדון אל תמסרנו ביד איש אחד, פן יסתלקו האחרים מאחריותו, וגם לא את כלם כאחד פן יהיה כקדרה דבי שותפי, וגם לבל יהיו לך נתבעים רבים יחד (אלשיך בראשית מ"ב)
- ויש לחוש לשני דברים, הן שיהיה הדבר כקדירה דבי שותפי ותתבטל מצוה זו כי כל אחד יאמר אפשר למצות ביעור שתתקיים על ידי אחרים (כלי יקר במדבר לג)

מן התלמוד. ”קִדְרָא דְּבֵי שׁוּתָפֵי לֹא חֲמִימָא וְלָא קְרִירָא“ (בבלי, מסכת עירובין – דף ג, עמוד א) ”"“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף כד, עמוד ב) מארמית: קדירה של (שני) שותפים אינה קרה ואינה חמה.
גם בתלמוד מובא כביטוי לומר שמה ששייך לרבים עשוי להיות פחות מושגח משל היחיד. נראה הבדל בין המשמעות המקורית של הפתגם למסר בתלמוד.
הסבר א. מתאים להקשר התלמודי: כאשר דבר מסוים מוטל על כמה גורמים, הרי שכל גורם מטיל את האחריות על משנהו, ולבסוף המלאכה אינה מתבצעת, או מתבצעת באופן לא טוב.^[1]
הסבר ב. מתאים לביטוי המקורי: הקדרה אינה חמה ואינה קרה מפני ששותף א' מחממה ושותף ב' מקררה בו-זמנית, ואי אפשר לאכלה במצב כזה של לא חם ולא קר.

↑ לפי ספר "הערוך", המסביר: "כל חד וחד סמיך אחבריה ולא התבשיל מתבשל ולא צונן ישאר".