צפחת

צַפַּחַת[עריכה]

לשון המקרא כלי קיבול לנוזלים.
- ”חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהוָה וְעַתָּה קַח-נָא אֶת-הַחֲנִית אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָיו וְאֶת-צַפַּחַת הַמַּיִם וְנֵלֲכָה לָּנוּ.“ (שמואל א׳ כו, פסוק יא)
- ”כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ.“ (מלכים א׳ יז, פסוק טז)
- ”כָּל הַנִּצּוֹק, טָהוֹר, חוּץ מִדְּבַשׁ הַזִּיפִין וְהַצַּפַּחַת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף הַמִּקְפָּה שֶׁל גְּרִיסִין וְשֶׁל פּוֹל, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סוֹלֶדֶת לְאַחֲרֶיהָ.“ (משנה, מסכת מכשירין – פרק ה, משנה ט)