צנון ורתח

צְנוֹן וָרֶתַח

[סלנג ישן] תגובה לעגנית, שמשמעותה "את/ה מדבר/ת שטויות", לאמירה כלשהי, במיוחד לאמירה הכוללת את המילה "בטח", שהצירוף מתחרז אתה.

"תגיד בטח בטח צנון ורתח" (מאיר אריאל, "דאווין של שיר מחאה", אתר "שירונט").
"'אני לא מקטרת על כל דבר' מיהרתי להתגונן. ואחותי מיהרה להשיב בהתחכמות: 'כן כן בטח צנון ורתח, המקטרת הראשית תהיי קצת מסודרת לשם שינוי'" ("סיפור פשוט", באתר "כיפה").
"כלום ישב איש צעיר לצידי? צנון ורתח!" (אמיר העקרוני, "צנון ורתח", אתר "במה חדשה").
"יושב לי ועושה ת'תחזית / השנה הבאה שוב בפתח / כמו ראש התחנה המרכזית / ארוויח בודאי צנון ורתח…" (נורית בת-שחר צפריר, "מלך הקסטות", אתר "שירונט").
"הסתברנו די מהר / יש מצע ואין שומר / היי בטיחים צנון ורתח / אין שומר בכל השטח / צ'רלי קצ'רלי / צ'רלי קצ'רלי" (יעקב שבתאי, הצופים והצופות, אתר "שירונט").