צדה

לערך העוסק בצֵדָה, מזון לדרך; ראו צידה.

לערך העוסק בצֹדֶה, תופס; ראו צורת העבר-הווה צָד.

לערך העוסק בצִדָּהּ, הצד שלה; ראו צַד.

צָדָה

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	צדה
שורש וגזרה	צ־ד־י/ה
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון המקרא ארב בכוונה להזיק.

   • ”אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ“ (שמואל א׳ כד, פסוק יא)

2. לשון המקרא בהשאלה: התכוון להזיק.

   • ”וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֶלֹהִים אִנָָּה לְיָדוֹ“ (שמות כא, פסוק יג)

גיזרון

שורש מקראי, מלבד במקומות הנ"ל מופיע בשני מקומות נוספים כשם תואר צדיה. קרוב לשורש צ־י־ד, שהצייד אורב לבעלי חיים ומתכוון להמיתם או לתפשם.

מילים נרדפות

• ארב (1)
• זמם (2)
• הזיד (2)

ראו גם

• צדיה