מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 יש להוסיף לדף זה את הערך: צֻוָּה.
|
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
ציווה
|
| שורש וגזרה |
צ־ו־ה
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- נתן הוראה מחייבת.
- מסר צוואה בעל-פה.
- ”וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו.“ (שמואל ב׳ יז, פסוק כג)
- בסמיכות לשם עצם: קבע
- כי שם צוה השם את הברכה חיים עד העולם
- יְצַו חַסְדּוֹ לְבַת נָדִיב חֲכָמָה (אדון הכל רבי שלום שבזי)
מידע נוסף[עריכה]
- המילה מופיעה באוסטרקון מתל ערד השייך לתקופת הברזל ב', בצורת 'צוך' - וְצִוְּךָ חַנַנְיהוּ עַל בְּאֵר שֶׁבַע עִם מַשָּׂא צֶמֶר חֲמוֹרִים, וְצָרַרְתָּ אַתֶּם בָּצֵק. וְסְפוֹר הַחִטִם וְהַלֶּחֶם וְלָקַחתֲּ / ארכיון אלישב בן אשיהו
מילים נרדפות[עריכה]
- פָּקַד
