"שמע רבי נפק לאפיה אמר ליה רצונך סעוד אצלי אמר לו הן צהבו פניו של רבי" (חולין ז ב).
”לא היו ימים מועטים וחזר לוי בשלום לביתו, וכיון שראה את ביילא צהבו פניו משמחה. ידע את ערכו של החומר היקר הזה שלפניו, ונתן דעתו עליו לעשותו כלי נאה.“ (בעמק הבכא, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)
