מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
יש להוסיף לדף זה את הערך: צַבִּי.
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
צבי
|
הגייה* |
tsvi
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
צ־ב־י/ה
|
דרך תצורה |
משקל קְטִי
|
נטיות |
נ׳ צְבִיָּה, ר׳ צְבָאִים או צְבָיִים
|
צבי תומסון
- בעל חיים ממשפחת הפריים, נפוץ באזורים רבים בארץ ישראל. הצבי הוא דק־גוף, קל־רגליים, ושתי קרניים לראשו.
- ”וַיִּהְיוּ-שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל, וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה“ (שמואל ב׳ ב, פסוק יח)
- ”עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים“ (מלכים א׳ ה, פסוק ג)
- ”דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה-זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן-הַחֲלּנוֹת מֵצִיץ מִן-הַחֲרַכִּים“ (שיר השירים ב, פסוק ט)
- צורת הזכר כשם פרטי לבנים, וצורת הנקבה כשם פרטי לבנות.
- ”בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְיֵהוּא מָלַךְ יְהוֹאָשׁ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבָע“ (מלכים ב׳ יב, פסוק ב)
- ”וַיּוֹלֶד מִן-חֹדֶשׁ אִשְׁתּוֹ אֶת-יוֹבָב וְאֶת-צִבְיָא וְאֶת-מֵישָׁא וְאֶת-מַלְכָּם“ (דברי הימים א׳ ח, פסוק ט)
- "צבי אומר שגשמים כאלה מזיקים לחקלאות, ואני חושב – כמה חם בבית" (סע לאט, מאת אריק אינשטיין)
- המילה משותפת בשפות שמיות ובשפות אפרו-אסיתיות: אוגריתית: 𐎑𐎁𐎊 (טֿבי).[1] ארמית: טביא. אכדית: ṣabītu. ערבית: ظَبْي (טַ'בְּי). מצרית קדומה tpỉw.
![ויקיפדיה](//upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/8/80/Wikipedia-logo-v2.svg/20px-Wikipedia-logo-v2.svg.png) ערך בוויקיפדיה: צבי |
|
![ויקישיתוף](//upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/4/4a/Commons-logo.svg/20px-Commons-logo.svg.png) תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צבאים |
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
צבי
|
הגייה* |
tsvi
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
צ־ב־י/ה
|
דרך תצורה |
משקל קְטִי
|
נטיות |
|
- לשון המקרא יופי, פאר.
- ”הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל; אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים?“ (שמואל ב׳ א, פסוק יט)
- ”בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח יְהוָה לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל.“ (ישעיהו ד, פסוק ב)
- ”בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ.“ (ישעיהו כח, פסוק ה)
- ”וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ עַל-כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם לְנִדָּה.“ (יחזקאל ז, פסוק כ)
- מקביל לערבית בהגית צַבִּיא (صبيح) בהוראת יפה, נאה.[2] סורית-ארמית: צבְּיה (ṣbyh) בהוראת תכשיט, עיטור על פמוט.
- ↑ לוח UT 128 IV
- ↑ תיבת סַבִּיא גזורה מתיבת סבאח (صباح) בהוראת 'שחר'