מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | פתי |
| הגייה* | peti |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | פ־ת־י/ה |
| דרך תצורה | משקל קֶטִי |
| נטיות | נ׳ פְּתָיָה ר׳ פְּתָאִים או פְּתָיִים; נ"ר פְּתַיּוֹת |
- מי שמאמין לכל דבר שהוא שומע, ללא ביקורת מספקת של השכל. המתפתה בקלות.
- ”וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ, מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי; וְכִפַּרְתֶּם אֶת־הַבָּיִת.“ (יחזקאל מה, פסוק כ)
- ”תּוֹרַת יהוה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ; עֵדוּת יהוה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי.“ (תהלים יט, פסוק ח)
- ”פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל־דָּבָר; וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ.“ (משלי יד, פסוק טו)
- מן הפועל פִּתָּה. אותו שורש במילה הערבית فتى (פַתַי) 'נער'.
