פתבג

פַּתְבַּג[עריכה]

מלצר הנושא פתבג

לשון המקרא כמות קצובה של מזון.
- ”וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה, נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב, וּבְרִיאֵי בָּשָׂר; מִן־כָּל־הַיְלָדִים – הָאֹכְלִים, אֵת פַּתבַּג הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי הַמֶּלְצַר, נֹשֵׂא אֶת־פַּתבָּגָם, וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם; וְנֹתֵן לָהֶם, זֵרְעֹנִים.“ (דניאל א, פסוקים טו – טז)
- ”וְאֹכְלֵי פַת־בָּגוֹ יִשְׁבְּרוּהוּ, וְחֵילוֹ יִשְׁטוֹף; וְנָפְלוּ, חֲלָלִים רַבִּים.“ (דניאל יא, פסוק כו)

המילה מופיעה שש פעמים בלבד במקרא, חמישה מתוכם בפרקו הראשון של ספר דניאל, ופעם נוספת בפסוק לעיל.
הרכיב בַּג מקורו מפרסית: bāga – חלק, מנה; מקבילה בסנסקריט: bhāgá) भाग) באותה משמעות.