פנג

פַּנַּג

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	פנג
הגייה*	panag
חלק דיבר
מין
שורש	פ־נ־ג
דרך תצורה
נטיות

1. לשון המקרא מוצר יצוא ישראלי קדום, שם יחידאי במקרא

   • ”יְהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ“ (יחזקאל כז, פסוק יז)

גזרון

המילה יחידאית, ומפרשים ביארו אותה בהתאם להקשרה בפסוק. ל"פנג" זיהויים שונים:

בדומה לחִטֵי מִנית – מן הצומח

• תרגום השבעים: κασία – מין קינמון
• תרגום יונתן: קוֹלְיָא – ירקות ששורפין אותן ומערבין אפרן בבורית, שמעבירין הכתם – רבנו חננאל על עירובין כ"ח, ב', ד"ה מערבין בירקא דקיליא. לפי עמנואל לעף זהו פרקן עשבוני (אך להלן פירושים נוספים)
• וולגטה: balsamum, וביוסיפון: ”בלסם, הוא שמן הטוב אשר הוא פנג“ (יוסיפון פרק ל"ו, מאת מחבר לא ידוע, לפני שנת 953, באתר מאגרים)

• פשיטתא: דוחנא [=דוחן]
• רבי יהודה אבן בלעם (על הפסוק ביחזקאל) מביא שלשיטת רב האי מדובר באורז. האחרון מזכירו בשירו שנמצא בגניזת קהיר: ”ובחִטה וכֻסמת ובפנג, ובשעורה“ (שיר תהילה לכבוד רב יהודה בן יוסף ראש הסדר לרגל חתונת בנו דונש, מאת רב האי גאון, סביב 1006, באתר מאגרים)
• מולדנקה, ואחריו האנציקלופדיה המקראית, כותבים בדומה לשיטות האחרונות, המזהות את הפנג כמין דגן. בהתאם, הם ביארו גם את "קוליא" שבתרגום יונתן הנזכר כדגן קלוי. לשיטתם, המילה קשורה כנראה למילה הבבלית המאוחרת פָּנִיגֻ (𒃻𒊐􀀕𒈨) – מין מאפה או לחם; אולי אף לחתית pun(n)iki, לטינית פָּנִיקִיוּם (panicium‏‏‏‏) – מאפה, לחם, עוגות, וגם דוחן זנב שועל. נונאן קושר בין הצורות בעברית, באכדית ובחתית (הוא שולל את ההשוואה ללטינית), ומעריך כי מוצאן במילת תרבות (Wanderwort/Kulturwort) ממקור עלום.

בדומה לדבש

• אפשר שדמיון האותיות לדונג, והסמיכות בפסוק לדבש, הובילו לפירושים הבאים:
  • רבנו יונה אבן ג'נאח תרגם (בספר השרשים, במקור הערבי) "שהד" (شهد):
    • אבן בלעם: "דבש הדבורים הצעירות"
    • צוף (התרגום המקובל)
    • לפי לסאן־ל־ערב: הדבש בעודו בחלת הדבש
  • בנימין מוספיא (בתוספת לערוך, קליא ב') מבאר את "קוליא" שבתרגום יונתן כשעוה

שם מקום

לחלופין, רד"ק (על הפסוק) מציע שפנג הוא שם מקום, בדומה למילה הקודמת בפסוק – מִנית

סימוכין

זהר עמר, צמחי המקרא (פַּנַּג, עמ' 255–256), ירושלים: ראובן מס, 2012