דחן

דֹּחַן[עריכה]

דוחן

לשון המקרא דגן קיצי שמוצאו במרכז אסיה ,תוצרתו משמשת מספוא לבהמות, וכמזון־דחק עבור האדם .
- ”וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד...“ (יחזקאל ד, פסוק ט).
- ”אֵלּוּ חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת וּפְטוּרִין מִן הַחַלָּה: הָאֹרֶז, וְהַדֹּחַן, וְהַפְּרָגִים, וְהַשֻּׁמְשְׁמִין, וְהַקִּטְנִיוֹת, וּפָחוּת מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים בַּתְּבוּאָה.“ (משנה, מסכת חלה – פרק א, משנה ד)

רבי יוחנן בן נורי, במאה השנייה לספירה, הזכיר את הדוחן כסוג דגן המחמיץ, בניגוד לעמדת התנאים האחרים (פסחים לה ע"א). מחלוקת זו שבין התנאים, יש בה כדי להעיד על חוסר היכרות עם הדוחן,בליווי הקושי של המפרשים בזיהוי הדוחן חוקר הבוטניקה והזאולוגיה - יהודה פליקס שיער כי אחד מסוגי הדוחן "דורה", המכונה גם "סורגום", וגם האורז הוכנסו לארץ ישראל בימי רווחה כלכלית יחסית (ביחס לתקופת המקרא),ולקראת סוף ימי בית שני .

ערך בוויקיפדיה: דוחן

טקסונומיה בוויקימינים: Panicum miliaceum