סטיו

סְטָיו

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סטיו
הגייה*	stav
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה מלועזית
נטיות	סְטָיו־; ר׳ סְטָיוִים

הסטיו המלכותי שהיה על הר הבית בתקופת בית המקדש השני. צילום דגם ירושלים שבתקופת הבית השני, במוזיאון ישראל

1. לשון חז"ל שדרת עמודים מקורה.

   • הר הבית סטיו כפול היה והיה סטיו לפנים מסטיו. (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף לג, עמוד ב)
   • ”ויקף הורדוס את כל הר הבית בטורי עמודים מבית לטורי עמודים, אשר מוּסך עליהם ממעל, ויקראו לטורי העמודים האלה סְטָיוֹ“ (תולדות ישראל, מאת זאב יעבץ, בפרויקט בן יהודה)
   • ”בלילי החורף ובימי הקיץ הארוכים באה אשה לבית חברתה או לסטיו שלה לשם שיחה בטלה, להתליע קטניות, לטגן מרקחת, או לשם מריטת נוצה וסריגת פוזמק בחבורה.“ (החצוצרה נתבישה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• מיוונית: stoa) στοα) - מפתן מקורה.
• קיים בלשון חז"ל גם בצורת אסטוה.

נגזרות

• סטואי
• סטיו מלכותי

מילים נרדפות

• אכסדרה
• אסטן

תרגום

• אנגלית: colonnade‏‏‏‏‏
• ערבית: صَفّ أَعْمِدة مُسَقَّف‏‏‏‏

ראו גם

• מסדרון
• מבואה