אסטוה
מראה
אִסְטְוָה (או: אִסְטְוָן)
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | איסטווה |
| הגייה* | istava |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | |
| דרך תצורה | שאילה |
| נטיות | ר׳ אִסְטְוָנוֹת או אִסְטְוָנִיּוֹת |
- לשון חז"ל מפתן מקורה, שהגג עומד על עמודים.
- ”הָאִסְטְוָנוֹת[1] אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְדוֹר הַגּוֹיִם.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק יח, משנה ט)
- ”שְׁתֵּי חַלּוֹת שֶׁל תּוֹדָה פְסוּלוֹת מֻנָּחוֹת עַל גַּג הָאִסְטְוָה[2]; כָּל זְמַן שֶׁמֻּנָּחוֹת, כָּל הָעָם אוֹכְלִים. נִטְּלָה אַחַת, תּוֹלִין, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. נִטְּלוּ שְׁתֵּיהֶן, הִתְחִילוּ כָל הָעָם שׂוֹרְפִין.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק א, משנה ה)