נמשל

נִמְשַׁל[עריכה]

לשון המקרא היה כמו, נעשה לדומה לאחר.
- ”גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ“ (ישעיהו יד, פסוק י)
- ”אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין[..] וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ“ (תהלים מט, פסוקים יג – כא)
- ”וְנִמְשַׁלְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר“ (תהלים כח, פסוק א)
- "ולמה נמשלה התורה למים, לומר לך, מה דרכו של מים הללו, אין הולכין למקום גבוה אלא במקום נמוך, כך אין התורה מתקיימת אלא במי שרוחו נמוכה עליו" (פ"ז)
(לא מצוי) נכנע. ניתן לממשלת אחר, נשלט.
- כל תקופת שלטון הבריטים המוסדות העבריים נמשלו על ידם. (?)

1. מילה מקראית. בדרך כלל דימוי שלילי-לא רצוי. כביכול על כרחו נשלט.

לשון ימי הביניים המסר המכוון במשל או אמרה.
- כששמעתי את מְשַׁל השועל והכרם הבנתי כי הנמשל הוא האדם בעולם הזה.

מן משל. לשון המקרא נִמְשַׁל-נדמה.