”"אינני יודע מה היה בעשרים השנים האחרונות, ואין זה חשוב!" הוא הגביה קולו והיכה באגרוף קמוץ על מסעד הכורסה.“ (דוברין האדם, מאת חנוך ברטוב, בפרויקט בן יהודה)
”מיי השעינה את מחצית-גופה העליונה על מעקה-העץ שלפניה, המשמש מסעד ליושבי השורה הראשונה, ועתה יכלה לראות שורת אנשים היושבים למטה לפני שני עורכי-הדין הרחוקים זה מזה מרחק מה.“ (מִשְׁפָּטוֹ שֶׁל הַמֵּת, מאת שושנה שרירא, בפרויקט בן יהודה)