מניפה

מְנִיפָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מניפה
הגייה*	menifa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	נ־ו־ף
דרך תצורה	משקל מַקְטֵלָה
נטיות	ר׳ מְנִיפוֹת

מניפה

1. אבזר מתקפל עשוי נייר אשר מנענעים אותו כשהוא פרוש על מנת להשיב רוח.

   • ”מנהג ישראל, שמטפחת-אף משמשת חמישה-עשר דברים; ואלו הם: אבנט לתפילה כל-יום; סודר לצוואר בשבת; ספוג לרחיצה ערב-שבת; מסננת ליין של קידוש לשבת ויום-טוב ושל הבדלה למוצאי-שבת; סוכך בימות-הגשמים; מניפה בימות-החמה; חגורה למכנסיים; מפה לשולחן; אלונטית לנטילת-ידיים; כר לבית-המדרש; סודר לקניין; חציצה בין זכר לנקבה ב"מחול של מצוה"; קלפי לשליפת קשרים; "במקום-רצועה" לחינוך ילדים...“ (ספר הבדיחה והחידוד: בטלנים וחקרנים, מאת אלתר דרויאנוב, בפרויקט בן יהודה)
   • ”והיא – היא מסגלת מניה-וביה לעצמה. מצאה צעיף יפה– תוחבת אותו לתוך חזה. מצאה ענק זהב – לובשת אותו. מצאה עגילים – אינה מחמצת את השעה: לתוך אזניה! מצאה מניפה – שוב פעם לתוך חזה.“ (בֵּין שִׁנֵי הָאָדָם, מאת אביגדור המאירי, בפרויקט בן יהודה)
   • ”הגרף פרש את הקלפים בדמות מניפה ובקשי התחזק על תאבון שנת-הצהרים אשר הָרגל בה ויצחק לכל-דבר.“ (מלחמה ושלום, מאת לב טולסטוי, בתרגום יוסף אליהו טריווש, בפרויקט בן יהודה)
   • ”בידה החזיקה מניפה, אשר נתנה לה עלמה אחת לזמן קצר. וכאחת הבקיאות והרגילות בהויות העולם הטרקליני (אין לדעת באיזה מקום ובאיזה זמן למדה זאת) ישבה ונפנפה במניפה וחייכה בעד המניפה וספּרה עם הַקַּוַּלֵּיר שלה.“ (מלחמה ושלום, מאת לב טולסטוי, בתרגום יוסף אליהו טריווש, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• ע"פ מילה משנאית: ”הַמַּלְקוֹט שֶׁל בָּקָר, וְהֶחָסִים שֶׁלּוֹ, וְהַמַּדָּף שֶׁל דְּבוֹרִים, וְהַמְּנָפָה, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק טז, משנה ז)

צירופים

• מניפת התפשטות
• מניפת סחף

תרגום

• אנגלית: fan‏‏‏‏

ראו גם

• מאוורר

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: מניפה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מניפות