מניפה

מְנִיפָה[עריכה]

מניפה

אבזר מתקפל עשוי נייר אשר מנענעים אותו כשהוא פרוש על מנת להשיב רוח.
- ”והיא – היא מסגלת מניה-וביה לעצמה. מצאה צעיף יפה– תוחבת אותו לתוך חזה. מצאה ענק זהב – לובשת אותו. מצאה עגילים – אינה מחמצת את השעה: לתוך אזניה! מצאה מניפה – שוב פעם לתוך חזה.“ (בֵּין שִׁנֵי הָאָדָם, מאת אביגדור המאירי, בפרויקט בן יהודה)
- ”הגרף פרש את הקלפים בדמות מניפה ובקשי התחזק על תאבון שנת-הצהרים אשר הָרגל בה ויצחק לכל-דבר.“ (מלחמה ושלום, מאת לב טולסטוי, בתרגום יוסף אליהו טריווש, בפרויקט בן יהודה)
- ”בידה החזיקה מניפה, אשר נתנה לה עלמה אחת לזמן קצר. וכאחת הבקיאות והרגילות בהויות העולם הטרקליני (אין לדעת באיזה מקום ובאיזה זמן למדה זאת) ישבה ונפנפה במניפה וחייכה בעד המניפה וספּרה עם הַקַּוַּלֵּיר שלה.“ (מלחמה ושלום, מאת לב טולסטוי, בתרגום יוסף אליהו טריווש, בפרויקט בן יהודה)

ע"פ המילה מלשון חז"ל: ”הַמַּלְקוֹט שֶׁל בָּקָר, וְהֶחָסִים שֶׁלּוֹ, וְהַמַּדָּף שֶׁל דְּבוֹרִים, וְהַמְּנָפָה, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק טז, משנה ז)

ערך בוויקיפדיה: מניפה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מניפות