מחל
לערך העוסק במֵחֵל מתחיל; ראו צורת העבר הֵחֵל.
מָחַל[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | מחל |
| שורש וגזרה | מ־ח־ל |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- עזב וויתר על תביעה או חוב שיש לו מאחר.
- ”בריחוק חמשה מילין יצאו הבינונים וקלסוהו והתיר להם שליש, כשקרב יצאו לקראתו אנשים ונשים וטף וקלסוהו ומחל להם את הכל“ (קהלת רבה, פרשה ט, סימן א)
- ”אמר שמואל: המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו - מחול, ואפילו יורש מוחל“ (בבלי, מסכת כתובות – דף פו, עמוד ב)
גיזרון[עריכה]
- השורש בלשון חז"ל.
- יש הטוענים שיש קשר לשורשים שמיים ח-ו-ל/ח-ל-ל בקשר למתיקות.