מחל

לערך העוסק במֵחֵל מתחיל, ראו צורת העבר הֵחֵל.

מָחַל

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	מ־ח־ל
בניין	פָּעַל (קַל)

1. עזב וויתר על תביעה או חוב שיש לו מאחר.

   • ”בריחוק חמשה מילין יצאו הבינונים וקלסוהו והתיר להם שליש, כשקרב יצאו לקראתו אנשים ונשים וטף וקלסוהו ומחל להם את הכל“ (קהלת רבה, פרשה ט, סימן א)
   • ”אמר שמואל: המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו - מחול, ואפילו יורש מוחל“ (בבלי, מסכת כתובות – דף פו, עמוד ב)

גיזרון

• השורש בלשון חז"ל.

נגזרות

• מחילה
• מחול
• מחלן

מילים נרדפות

• סלח
• ויתר

ניגודים

• נָגַשֹ
• הקפיד
• תָּבַע

תרגום

• אנגלית: pardon‏‏‏‏