מחל

לערך העוסק במֵחֵל מתחיל; ראו צורת העבר הֵחֵל.

מָחַל[עריכה]

עזב וויתר על תביעה או חוב שיש לו מאחר.
- ”בריחוק חמשה מילין יצאו הבינונים וקלסוהו והתיר להם שליש, כשקרב יצאו לקראתו אנשים ונשים וטף וקלסוהו ומחל להם את הכל“ (קהלת רבה, פרשה ט, סימן א)
- ”אמר שמואל: המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו - מחול, ואפילו יורש מוחל“ (בבלי, מסכת כתובות – דף פו, עמוד ב)