הֲיֶשׁ לִי מַעֲמָד אִם תֶּהְדְּפֵנִי? וְאִם לִי מַהֲלָךְ אִם תַּעְצְרֵנִי? "רְשִׁיּוֹת", רבי יהודה הלוי
מקומו של אדם בדרוג חברתי, מקצועי, פוליטי וכדומה, או כלל האנשים הנמצאים בדרוג זה.
”...ובאותו זמן לשאוף, שתיקון ייעשה לא על-ידי נצחונו של מעמד אחד על כל השאר, אלא על-ידי הסכם בין כל המעמדות“ (מעמד, מאת זאב ז'בוטינסקי, בפרויקט בן יהודה)
במקרא בעיקר במשמעות "מקום הקבוע לעמוד בו". אולי, להוציא הפסוק ”וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ“ (ישעיהו כב, פסוק יט). אך גם כאן נקל לפרש זאת כהרחבה מטפורית של המשמעות היסודית: מקום עמידה.
”קבוצות רעיוניות, השואפות להניע את הקונגרס להחלטה זו או אחרת – למשל, לעבודה מעשית בארץ-ישראל, – צריכות להציג מראש את מועמדיהן, המסכימים והמוכשרים להאבק בקונגרס על תביעה זו או אחרת, ורק אחרי־כן לגשת לגיוס 200 הקולות לכל מועמד.“ (מה עלינו לעשות, מאת זאב ז'בוטינסקי, בפרויקט בן יהודה)
מקור המילה מְעֻמָּד בהגייה שגוייה בלשון חז"ל, כפי שהיא באה לידי ביטוי במסורת ההגייה והניקוד האשכנזית של הצורה "מעומד" שבמשנה. במסורת הספרדית מבוטאת המילה מֵעֹמֶד (במלעיל), ובמסורת התימנית – מֵעוֹמֵד. מבחינה פורמלית שקולה הצורה מְעֻמָּד במשקל מְפֻעָל, צורת בינוני נסתר של בניין פֻּעַל; אך לאמתו של דבר, מסתבר כי ניקוד המילה המקורי היה מֵעוֹמֵד (= מִן עוֹמֵד), בהתאם למסורת התימנית, וכך מנוקדת המילה בכתבי יד מדויקים. למבנה תחבירי זה של מן + בינוני יש מקבילה בארמית הגלילית. במסורת אשכנז נשתכח מבטאה המקורי של המילה, והכתיב "מעומד" התפרש כצורת מְפֻעָל ונוקד בהתאם. כיוצא בו: מִיּוֹשֵׁב ולא מְיֻשָּׁב.[1]
ערך בוויקיפדיה: מעמד חברתי