מות

מָוֶת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מוות
הגייה*	mavet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	מ־ו־ת
דרך תצורה	משקל קָוֶל
נטיות	ס׳ מוֹת־; שלו: מוֹתוֹ, שלהּ: מוֹתָהּ, שלי: מוֹתִי

1. מצב שבו גוף חי חדל לחיות, כלומר חדל לשמר את הסביבה הפנימית שמאפיינת אותו.

   • "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד-לָשׁוֹן; וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" (משלי יח, פסוק כא)
   • "מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל סֶלָה" (תהלים פט, פסוק מט)
   • "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוּ" (קהלת ז, פסוק א)

גיזרון

• מופיע פעמים רבות במקרא, נגזר מן השורש מ־ו־ת. מקבילה גם באחיותיה של העברית: ארמית-מוֹתָא, ערבית-مَوْت.

צירופים

• בן מוות
• חיים לאחר המוות
• חיים ומוות ביד הלשון
• ים המוות
• מוות בעריסה
• מוות לבבי
• מוות מוחי
• מוות קליני
• מות קדושים
• מלאך המוות
• סכנת מוות
• סם מוות
• סר מר המוות
• עונש מוות
• פחד מוות

מילים נרדפות

• חידלון

ניגודים

• אלמוות
• חיים

תרגום

• אנגלית: death‏‏‏‏
• ערבית: وفاة‏, موت‏‏‏‏
• צרפתית: mort‏‏‏‏
• רוסית: смерть‏‏‏‏

ראו גם

• קטגוריית מוות

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: מוות

השורש מות

השורש מ־ו־ת הוא שורש מגזרת נע"ו/י הנוטה על דרך משקל "פָעֵל". נטיות הפעלים מ-ו-ת עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל מֵת מֵת יָמוּת מוּת לָמוּת נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין- הִפְעִיל הֵמִית מֵמִית יָמִית הָמֵת לְהָמִית הֻפְעַל הוּמַת מוּמָת יוּמַת -אין- -אין- פִּעֵל מוֹתֵת מְמוֹתֵת יְמוֹתֵת מוֹתֵת לְמוֹתֵת פֻּעַל מוֹתַת מְמוֹתָת יְמוֹתַת -אין- -אין- הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-