לחן

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לַחַן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא לחן
הגייה* lakhan
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ל־ח־ן
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר׳ לְחָנים, לַחֲנֵי־
  1. לשון ימי הביניים ניגון, נעימה; הטעמה.
    • ”לולא כי הטעם בלמד בתחלה לא היה לנו לעקור ההוא ממנו. וכיון שהיה לחנה עומד על למד אז עקרנו ההא ואמרנו לָיִל.“ (תשובות דונש בן לברט על רב סעדיה גאון, תרגום, מאת מתרגם לא ידוע, לפני שנת 1091, באתר מאגרים)
    • ”לרעיון נגיני שלם נוהגים לקרא "נעימה" או "לחן".“ (תורת הנגינה, מאת אברהם צבי אידלזון, 1910, באתר מאגרים)
    • לחנים בעלי שיוך אתני מזרחי־ערבי נהנים כיום מהשמעה גוברת בסוכנויות התקשורת השונות.

גיזרון[עריכה]

  • מערבית: لَحْن (לַחְן); השורש משמש גם במשמעות "הפקת צליל" וגם במשמעות "להלל".

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: לחן


השורש לחן

השורש ל־ח־ן הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ל-ח-ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל לָחַן לוֹחֵן יִלְחַן לְחַן לִלְחֹן
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הִלְחִין מַלְחִין יַלְחִין הַלְחֵן לְהַלְחִין
הֻפְעַל הֻלְחַן מֻלְחָן יֻלְחַן -אין- -אין-
פִּעֵל לִחֵן מְלַחֵן יְלַחֵן לַחֵן לְלַחֵן
פֻּעַל לֻחַן מְלֻחָן יְלֻחַן -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְלַחֵן מִתְלַחֵן יִתְלַחֵן הִתְלַחֵן לְהִתְלַחֵן