נעימה

נְעִימָה[עריכה]

לשון חז"ל (יש לשכתב פירוש זה): מקבץ צלילים מוסיקליים סדורים וערבים לאוזן.
- ”אֵין קָטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים בַּשִּׁיר, וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר אֶלָּא בַפֶּה, כְּדֵי לִתֵּן תְּבַל בַּנְּעִימָה.“ (משנה, מסכת ערכין – פרק ב, משנה ו)
- ”הדראולים לא היו במקדש מפני שמערבב את הקול ומקלקל את הנעימה“ (תוספתא, מסכת ערכין – פרק א, הלכה יג)
אופי הדיבור: ההטעמה, חיתוך ההברות, ונגינת הדיבור הייחודית לכל אדם.
- מלמד ששינה הקדוש ברוך הוא נעימות בני אדם זה מזה שאלמלא לא שינה הקדוש ברוך הוא נעימות בני אדם זה מזה היו מתקנאין זה בזה לפיכך שינה הקדוש ברוך הוא נעימות בני אדם זה מזה נעימה של זה אינו דומה לזה ושל זה אינו דומה לזה אבות דרבי נתן פ"ד

צורת הנקבה של נעים. מילה קרובה בערבית:نَغْمَة (תעתיק:נַעְ'מָה הגייה: נַרְמָה) במשמעות של נעימה, לחן, צליל, ניגון.

השורש נ־ע־ם הוא שורש מגזרת השלמים.