לחך

לִחֵךְ

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	ליחך
שורש וגזרה	ל־ח־ך
בניין	פִּעֵל

1. לשון המקרא אכל בעזרת הלשון או ליקק בלשונו. אכל בלי תועלת. אכל וכלה עד תום.

   • ”עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה“ (במדבר כב, פסוק ד)
   • ”וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ“ (ישעיהו מט, פסוק כג)
   • ”יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ“ (מיכה ז, פסוק יז)

2. לשון המקרא בהשאלה: האש ששרפה דבר שלא היה למאכולת אש. שאינו מזין את האש.

   • ”וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה“ (מלכים א׳ יח, פסוק לח)
   • ”באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם - ולא השגיחו עליה, באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם - ולא השגיחו עליה“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף קד, עמוד ב)
   • ”לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו. (לרבות אש שליחכה אדמת השדה וסכסכה את האבנים)“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף ו, עמוד א)

3. [עממי] נגיעה עדינה של גלי ים, אש וכדומה.

   • הוא שט בסירתו בנחת כשהגלים מלחכים את ירכותיה.

גיזרון

• מילה מקראית. בארמית מילה מקבילה ל לק לקק. דוגמה ”וילקו וּלְחָכוּ כַלְבַּיָא יַת דְמֵיהּ“ (אונקלוס על מלכים א׳ כב – פסוק )

צירופים

• כלחוך השור
• מלחך פנכה

נגזרות

• לחוך
• לֻחַךְ (צורת הסביל)

מילים נרדפות

• לקק

לֶחֶךְ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ל־ח־ך
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות

1. עברית חדשה משפחת צמחים

גיזרון

• רבים מהמינים חביבים על הצאן והבקר הרועים ומכאן נגזר השם.

נגזרות

• לחכיים

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: לחכיים