לחך
מראה
לִחֵךְ
[עריכה]ניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | ליחך |
שורש וגזרה | ל־ח־ך |
בניין | פִּעֵל |
- לשון המקרא אכל בעזרת הלשון או ליקק בלשונו. אכל בלי תועלת. אכל וכלה עד תום.
- ”עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה“ (במדבר כב, פסוק ד)
- ”וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ“ (ישעיהו מט, פסוק כג)
- ”יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ“ (מיכה ז, פסוק יז)
- לשון המקרא בהשאלה: האש ששרפה דבר שלא היה למאכולת אש. שאינו מזין את האש.
- ”וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה“ (מלכים א׳ יח, פסוק לח)
- ”באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם - ולא השגיחו עליה, באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם - ולא השגיחו עליה“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף קד, עמוד ב)
- ”לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו. (לרבות אש שליחכה אדמת השדה וסכסכה את האבנים)“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף ו, עמוד א)
- [עממי] נגיעה עדינה של גלי ים, אש וכדומה.
- הוא שט בסירתו בנחת כשהגלים מלחכים את ירכותיה.
גיזרון
[עריכה]- מילה מקראית. בארמית מילה מקבילה ל לק לקק. דוגמה ”וילקו וּלְחָכוּ כַלְבַּיָא יַת דְמֵיהּ“ (אונקלוס על מלכים א׳ כב – פסוק )
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]- לחוך
- לֻחַךְ (צורת הסביל)
מילים נרדפות
[עריכה]לֶחֶךְ
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | |
הגייה* | |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ל־ח־ך |
דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
נטיות |
- עברית חדשה משפחת צמחים
גיזרון
[עריכה]- רבים מהמינים חביבים על הצאן והבקר הרועים ומכאן נגזר השם.
נגזרות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: word
ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: לחכיים |