כפוי טובה
כְּפוּי טוֹבָה
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כפוי טובה |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | שם־עצם (תואר) |
| מין | זכר |
| שורש | כ־פ־י/ה |
| דרך תצורה | צרף |
| נטיות | נ׳ כְּפוּיַת טוֹבָה |
- לשון חז"ל שנעשה לו טובה ואינו מכיר בה. אינו מודה לעושה לו טובה, אינו משיב לו טובה.
- ”אמר להן משה לישראל; כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה להם לומר תן אתה[1].“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף ה, עמוד א)
מקור
[עריכה]לשון חז"ל ונפוץ בלשון ימי הביניים והלאה. כפוי הוא הפוך כלומר הופך את הטובה שלא תיראה כפי שהיא. הצירוף כופר בטובה באותה משמעות כללית.
סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
נגזרות
[עריכה]ניגודים
[עריכה]ראו גם
[עריכה]הערות שוליים
[עריכה]- ↑ המשך: כפויי טובה דכתיב (במדבר כא, ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל בני כפויי טובה דכתיב (בראשית ג, יב) האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל