יציב

יַצִּיב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	יציב
הגייה^*	yatsiv
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	י־צ־ב
דרך תצורה	משקל קַטִּיל
נטיות	נ׳ יַצִּיבָה; ר׳ יַצִּיבִים; נ"ר יַצִּיבוֹת; יַצִּיב־

לשון חז"ל עומד איתן, קבוע, שאינו נתון לשינויים.
- גשר החבלים יציב, וניתן לצעוד עליו ללא כל חשש.
- הפצוע מאושפז במצב קשה אך יציב.
- לאחר ההפיכה נעשה המצב במדינה יציב.
לשון חז"ל [ארמית] אזרח, תושב קבע
- ”אוֹרָיְתָא חֲדָא תְּהֵי לְיַצִּיבַיָּא וּלְגִיּוֹרַיָּא דְּיִתְגַייְּרוּן בֵּינֵיכוֹן.“ (אונקלוס על שמות יב – פסוק מט)
עברית חדשה [כימיה] שאינו מתפרק למרכיביו.
- אטומים גדולים נוטים להיות יציבים פחות.
עברית חדשה [ביולוגיה] עמיד בתנאי עקה.
- ישנן צביעות כימיות המיועדות לגילוי חיידקים יציבים בחומצה.
- החלבון יציב גם בטמפרטורה של חמישים מעלות צלזיוס.
עברית חדשה [ביולוגיה] בהשאלה מן (2): בעל חיים היושב דרך קבע בארץ, שאינו נודד.
- הפשוש הוא ציפור שיר יציבה בארץ־ישראל, והוא מקנן בתקופת האביב.

המילה מופיעה בלשון המקרא בארמית של ספר דניאל; למשל ”...וְיַצִּיב חֶלְמָא וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ.“ (דניאל ב, פסוק מה)

רבים שוגים ומטים בדיבורם את המילה יַצִּיב בחיטוף התנועה שעל היו״ד הראשונה, כאילו הייתה במשקל קָטִיל.

השורש י־צ־ב הוא שורש מגזרת חפי"צ.