יכין

יָכִין

לשון המקרא שם פרטי לזכר.
- ”וּבְנֵי שִׁמְעוֹן – יְמוּאֵל וְיָמִין, וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר; וְשָׁאוּל, בֶּן־הַכְּנַעֲנִית.“ (בראשית מו, פסוק י)
- ”וַיָּקֶם אֶת־הָעַמֻּדִים, לְאֻלָם הַהֵיכָל – וַיָּקֶם אֶת־הָעַמּוּד הַיְמָנִי, וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ יָכִין; וַיָּקֶם אֶת־הָעַמּוּד הַשְּׁמָאלִי, וַיִּקְרָא אֶת־-שְׁמוֹ בֹּעַז.“ (מלכים א׳ ז, פסוק כא)
- ”וּמִן־הַכֹּהֲנִים; יְדַעְיָה וִיהוֹיָרִיב וְיָכִין.“ (דברי הימים א׳ ט, פסוק י)

ערך בוויקיפדיה: יכין

השורש כ־ו־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י, הניטה בבניינים הכבדים גם על פי גזרת השלמים.

כ־ו־ן	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל		כֵּן
נִפְעַל	נָכוֹן	נָכוֹן	יִכּוֹן	הִכּוֹן	לְהִכּוֹן
הִפְעִיל	הֵכִין הִכְוִין	מֵכִין מַכְוִין	יָכִין יַכְוִין	הָכֵן הַכְוֵן	לְהָכִין לְהַכְוִין
הֻפְעַל	הוּכַן	מוּכָן	יוּכַן	-אין-	-אין-
פִּעֵל	כִּוֵּן כּוֹנֵן	מְכַוֵּן מְכוֹנֵן	יְכַוֵּן יְכוֹנֵן	כַּוֵּן כּוֹנֵן	לְכַוֵּן לְכוֹנֵן
פֻּעַל	כֻּוַּן כּוֹנַן	מְכֻוָּן מְכוֹנָן	יְכֻוַּן יְכוֹנַן	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְכַּוֵּן הִתְכּוֹנֵן	מִתְכַּוֵּן מִתְכּוֹנֵן	יִתְכַּוֵּן יִתְכּוֹנֵן	הִתְכַּוֵּן הִתְכּוֹנֵן	לְהִתְכַּוֵּן לְהִתְכּוֹנֵן