יכין

יָכִין

לשון המקרא שם פרטי לזכר.
- ”וּבְנֵי שִׁמְעוֹן – יְמוּאֵל וְיָמִין, וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר; וְשָׁאוּל, בֶּן־הַכְּנַעֲנִית.“ (בראשית מו, פסוק י)
- ”וַיָּקֶם אֶת־הָעַמֻּדִים, לְאֻלָם הַהֵיכָל – וַיָּקֶם אֶת־הָעַמּוּד הַיְמָנִי, וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ יָכִין; וַיָּקֶם אֶת־הָעַמּוּד הַשְּׁמָאלִי, וַיִּקְרָא אֶת־-שְׁמוֹ בֹּעַז.“ (מלכים א׳ ז, פסוק כא)
- ”וּמִן־הַכֹּהֲנִים; יְדַעְיָה וִיהוֹיָרִיב וְיָכִין.“ (דברי הימים א׳ ט, פסוק י)

ערך בוויקיפדיה: יכין

השורש כ־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא גם על פי גזרת השלמים וגם על פי גזרת נע"ו/י, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת נע"ו/י .

כ־ו־ן	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל		כֵּן
נִפְעַל	נָכוֹן	נָכוֹן	יִכּוֹן	הִכּוֹן	לְהִכּוֹן
הִפְעִיל	הֵכִין הִכְוִין	מֵכִין מַכְוִין	יָכִין יַכְוִין	הָכֵן הַכְוֵן	לְהָכִין לְהַכְוִין הֲכָנָה הַכְוָנָה
הֻפְעַל	הוּכַן	מוּכָן	יוּכַן	-אין-	-אין-
פִּעֵל	כִּוֵּן, כּוֹנֵן	מְכַוֵּן, מְכוֹנֵן	יְכַוֵּן, יְכוֹנֵן	כַּוֵּן, כּוֹנֵן	לְכַוֵּן, לְכוֹנֵן
פֻּעַל	כֻּוַּן, כּוֹנַן	מְכֻוָּן, מְכוֹנָן	יְכֻוַּן, יְכוֹנַן	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן	מִתְכַּוֵּן, מִתְכּוֹנֵן	יִתְכַּוֵּן, יִתְכּוֹנֵן	הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן	לְהִתְכַּוֵּן, לְהִתְכּוֹנֵן