ילוד

יִלּוֹד

עברית חדשה תינוק שזה עתה נולד, בן אדם ב-30 הימים הראשונים לחייו (כלומר, מרגע הלידה ועד גיל 30 יום). משמש בעיקר בשפה רשמית או ברפואה.
- זמן קצר לאחר הלידה מעבירה המיילדת את היילוד למחלקת היילודים בבית החולים, שם דואגים לו עד שאמו תתאושש מן הלידה.
- " יש להמציא גם אישור רפואי שניתן בידי רופא מוסמך שבדק את אם הילוד, תוך 48 שעות מרגע הלידה ." (רשות האוכלוסין וההגירה, רישום שם הנולד.)
- יש לבודד את החולים במחלות מדבקות מסוכנות, ובפרט יש להרחיקם מיילודים שכן הם בסיכון גבוה להידבקות.

המונח נטבע כדי לתאר מצב מסוים בהתפתחות הטבעית של האדם, שיש לו משמעות מיוחדת בתחומי הרפואה, הסטטיסטיקה וניהול רישום האוכלוסין.
המונח שאול מלשון המקרא, אם כי בתנ"ך הוא מופיע כשם-תואר ולא כשם עצם, למשל: "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל-הַבַּת תְּחַיּוּן" (שמות א כב), "גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת" (שמואל ב יב יד)

ערך בוויקיפדיה: יילוד

השורש י־ל־ד הוא שורש מגזרת נפ"יו.

עברית חדשה [רפואה] סיוע לתינוק או לגור של בעל-חיים לצאת מרחם אמו, והענקת טיפול רפואי ראשוני כדי להחזיקו בחיים לאחר הלידה.
- "כל מתמחי המחלקה נחשפים לכל תת-התחומים המרכיבים את מקצוע יילוד וגינקולוגיה." (המרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה, יילוד וגינקולוגיה).

השורש י־ל־ד הוא שורש מגזרת נפ"יו.