מייק כותב: "בתור ילדים, כבדיחה, היינו שואלים את השאלה, ועונים its a bird! תוך ניגוב העין כאילו חריונה של הציפור נחת עלינו ברגע זה". (רוביק רוזנטל,"הזירה הלשונית: למה השופטים ב-The Voice נקראים מנטורים?". nrg, 22/3/2012).
ביום הקשה הזה / שולחים כף יד ללחוץ / להנות מחברות / על אף שאותה יונה צחורת כנף / מטילה חריונה בהנף נוצתה (leagat,"נא להכיר 1". דהמרקר קפה, 27/4/2009).
המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל, בצורת הכתיב בלבד. הקרי הוא דִּבְיֹונִים[1] ולמעשה מדובר בהלחם של שתי מילים לפי שצואת יונה מאופינת בהיותה נוזלית עד שנראה שהיא זבה מאחורי היונה (ולאור חילופי ד-ז בין ארמית לעברית) ניתן לראות כי דביונים = זב-יונים, ז"א: חרי היונים שזבים ממנה.
אף על פי כן, יש הסוברים שהפרשנות שלפניה משמעות הכתוב במקרא הוא "צואת יונים" בלתי מתקבלת על הדעת, ואולי מדובר בצמח מאכל כלשהו, שבעצמו אולי נקרא כך בשל דמיונו במראה לצואת יונים.[2]
