מייק כותב: "בתור ילדים, כבדיחה, היינו שואלים את השאלה, ועונים its a bird! תוך ניגוב העין כאילו חריונה של הציפור נחת עלינו ברגע זה". (רוביק רוזנטל, "הזירה הלשונית: למה השופטים ב-The Voice נקראים מנטורים?". nrg, 22/3/2012).
ביום הקשה הזה / שולחים כף יד ללחוץ / להנות מחברות / על אף שאותה יונה צחורת כנף / מטילה חריונה בהנף נוצתה (leagat, "נא להכיר 1". דהמרקר קפה, 27/4/2009).
המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל, בצורת הכתיב בלבד. הקרי הוא דִּבְיֹונִים[1] ולמעשה מדובר בהלחם של שתי מילים לפי שצואת יונה מאופינת בהיותה נוזלית עד שנראה שהיא זבה מאחורי היונה (ולאור חילופי ד-ז בין ארמית לעברית) ניתן לראות כי דביונים = זב-יונים, ז"א: חרי היונים שזבים ממנה.
