חקל

חֲקַל

[ארמית] שדה.
- ”וְכוּבִּין וְאָטְדִין תְּצַמַּח לָךְ; וְתֵיכוֹל יָת עִסְבָּא דְּחַקְלָא.“ (אונקלוס על בראשית ג – פסוק יח)
- ”וַעֲבַד יְיָ כְּפִתְגָמָא דְּמֹשֶׁה; וּמִיתוּ עוּרְדְּעָנַיָּא מִן בָּתַּיָּא מִן דָּרָתָא וּמִן חַקְלָתָא.“ (אונקלוס על שמות ח – פסוק ט)

המילה משותפת למספר לשונות שמיות. כגון; ערבית, حَقْل (חַקְל); אכדית, eqlu; געז, ḥäḳl) ሐቅል)