חנינה

חֲנִינָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חנינה
הגייה^*	khanina
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ח־נ־ן
דרך תצורה	משקל קְטִילָה
נטיות	ר׳ חֲנִינוֹת; חֲנִינַת־, ר׳ חֲנִינוֹת־

[ארכאי] התחשבות בסבלו של האחר.
- ”זקנו הקצר והרך, קולו הרפה והרצוץ, לחייו הצנומות והמקומטות, קפוטתו הקלה, המגיעה עד עקביו – כל זה מעורר מעין רגש חנינה חריף ונוקב“ (הנדיל, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
- ”שערי רחמים ננעלו, רגשי חנינה נדעכו, אין רחמים בלב הרבי, אשר כבר למד לגזור בשר אדם לגזרים זה ימים על שנה“ (שושנה, מאת שלום עליכם, בפרויקט בן יהודה)
בהשאלה: צמצום עונש, לעתים עד כדי ביטולו לחלוטין.
- נשיא המדינה העניק חנינה לאסיר.

המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: ”וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֶת-אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה אֲשֶׁר לֹא-אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה“ (ירמיהו טז, פסוק יג).

ערך בוויקיפדיה: חנינה