מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
חמוש
|
| הגייה* |
khamush
|
| חלק דיבר |
שם־תאר; שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ח־מ־שׁ ב
|
| דרך תצורה |
משקל קָטוּל
|
| נטיות |
ר׳ חֲמוּשִׁים; נ׳ חֲמוּשָׁה, נ"ר חֲמוּשׁוֹת
|
- לשון המקרא מצויד בנשק לתקיפה או להגנה.
- "וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם" (יהושע א יד)
- הוא יצא למסע הקשה חמוש בסכין.
- עברית חדשה אדם עוין החמוש בנשק.
- "צה"ל ירה לעבר חמוש במחנה הפליטים עסכר בשכם." ("חדשות nana10", 25.11.2006)
- עברית חדשה טיל, פצצה, פגז וכדומה, שמנגנון ההפעלה שלהם דרוך והם מוכנים להפעלה.
- "טיל לאו חמוש ומוכן להפעלה נמצא באילת." ("חדשות nana10", 21/10/2005)
- בתנ"ך מופיע רק בצורת רבים.
- יש שגזרו מ"חֹמֶשׁ - אזור הבטן העליונה, ששם היו חוגרים כלי המלחמה.[1] וראו בגיזרון של חָלוּץ.
יש להוסיף לדף זה את הערך: חִמּוּשׁ.
