זיף

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זִיֵּף[עריכה]

  1. חיקה את כתב ידו של אחר, מעשה תרמית.
  2. יצר כסף כחיקוי למטבע החוקי, יצר מוצר דומה למוצר המקורי.
    • הזהרו מזיופים! בשוק נמצאים מותגים מזוייפים. שנראים ממש כמו המקוריים.
    • בתל אביב נעצר אדם בחשד שזייף שטרות כסף והפיצם בשוק.
  3. [סלנג] שר בצורה שאינה מדוייקת מוסיקלית.
    • חתן בר המצווה בחר לשיר ברמקול וזייף לפני כל המסובים.

גיזרון[עריכה]

מארמית. " כיון דקא מהדר אזיופא, אימר זיופי זייף וכתב." ( בבלי כתובות לו ע"ב)

,

נגזרים[עריכה]

ראו גם[עריכה]

כתב שאינו יכול להזדייף

זִיף[עריכה]

  1. שם מקום בזמן המקרא.
    • הזיפים נקראים על שם מקומם.
  2. שם מדבר בארץ ישראל סמוך לעיר זיף

נגזרים[עריכה]

זִיף ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*
חלק דיבר
מין
שורש ש־ר־ש
דרך תצורה
נטיות ר׳ זִיפִים נס׳ זִיפָיו
  1. שערה קצרה וקשה, בגופם של יונקים.
  2. שערה קצרה קצוצה בזקן הגברים.
    • הוא חזר מהמילואים כשפניו המאובקות מכוסות זיפים בני שבוע ומחצה.
  3. כעין שערות קצרות ברגלי החרקים
    • האבקנים נתפשים בזיפי רגליה של הדבורה, המוצצת את צוף הפרחים.

מקור[עריכה]

מובא במקורות פעם אחת בתלמוד "הוציא שתי נימין מזנב הסוס מזנב הפרה חייב. שכן מתקינין אותן לנשבין. זיפי חזיר אית תניי תני שתים אית תניי תני אחת" (ירושלמי שבת פ"ח) .