זבן

זַבָּן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זבן
הגייה^*	zaban
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ז־ב־ן
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	ר׳ זַבָּנִים; נ׳ זַבֶּנֶת או זַבָּנִית, נ"ר זַבָּנוֹת; זַבַּן־, ר׳ זַבָּנֵי־

זבנית במעדנייה

עברית חדשה מוכר בחנות, חנווני.
- ”בגלגולי הארציים הייתי מנסה לגלות את המנגינה ההיא בחנויות של התקליטים, מאזין בלא מטרה, כביכול, יודע את שאני מבקש, אבל איני מסוגל להסביר זאת לזבנים.“ (אליקום: טרילוגיה, מאת בנימין תמוז, בפרויקט בן יהודה)
- ”'מיטב בד־הפשתן האירי, גבירתי', אמר הזבן כשהוא פורש את הסדינים על הדלפק, – ופגשו בישישה האוספת זרדים.“ (אורלנדו: ביוגרפיה, מאת וירג'יניה וולף, בתרגום צבי ארד, בפרויקט בן יהודה)
- ”רצה להיות זבן לבגדי נשים ולמד מפי מנהלת המפעל את חכמת המקצוע ודרך התנהגותו של זבן כלפי טיפוסים שונים של נשים, כיצד לשדלן לקנייה ולחבב עליהן שמלות הנראות להן, אבל מהססות להחליט.“ (פרקי אהרן מגד, מאת ישראל כהן, בפרויקט בן יהודה)

מארמית: זְבַן או זָבִין – קנה. זבונה - מכירה . בנוסף, למילה יש מקבילות בשפות שמיות נוספות כמו ערבית: زَبُون- קונה.
הפועל הקל זָבַן מופיע פעם אחת במקרא בארמית ”עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר מִן יַצִּיב יָדַע אֲנָה דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין כָּל קֳבֵל דִּי חֲזֵיתוֹן דִּי אַזְדָּא מִנִּי מִלְּתָא“ (דניאל ב, פסוק ח) אך משמעותו נונה בפרשנות לרוב הדיעות כמו נמכרים במשמעות מושאלת -נמסרים למיתה.
תיבת ""זבן" מופיעה בארכיון בבתא מן המאה השנייה לספירה.