זבן

זַבָּן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זבן
הגייה*	zaban
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ז־ב־ן
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	ר׳ זַבָּנִים; נ׳ זַבֶּנֶת או זַבָּנִית, נ"ר זַבָּנוֹת; זַבַּן־, ר׳ זַבָּנֵי־

זבנית במעדנייה

1. עברית חדשה מוכר בחנות.

   • ”האגדה מספרת שזבן בכיר במסיבה בעין השופט, לחץ את ידה של הנסיכה והתוודא מולה על עיסוקו, עד היום לא מוצאים אותו מסכן.“ (אליקום: טרילוגיה, מאת בנימין תמוז, בפרויקט בן יהודה)
   • ”'מיטב בד־הפשתן האירי, גבירתי', אמר הזבן כשהוא פורש את הסדינים על הדלפק, – ופגשו בישישה האוספת זרדים.“ (אורלנדו: ביוגרפיה, מאת וירג'יניה וולף, תרגום: צבי ארד, בפרויקט בן יהודה)
   • ”רצה להיות זבן לבגדי נשים ולמד מפי מנהלת המפעל את חכמת המקצוע ודרך התנהגותו של זבן כלפי טיפוסים שונים של נשים, כיצד לשדלן לקנייה ולחבב עליהן שמלות הנראות להן, אבל מהססות להחליט.“ (פרקי אהרן מגד, מאת ישראל כהן, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• מארמית: #זְבַן או זָבִין – קנה.

נגזרות

• זבנות

מילים נרדפות

• חנווני
• רוכל

תרגום

• אנגלית: vendor‏‏‏‏
• יידיש: דערקענט‏‏‏‏
• ערבית: بَائِع‏, بَيَّاع‏‏‏‏

ראו גם

• סוחר
• תגרן

זְבַן

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	זבן
שורש וגזרה	ז־ב־ן
בניין	פָּעַל (קַל)

1. [ארמית] קנה

   • ”עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר, מִן־יַצִּיב יָדַע אֲנָה דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין; כָּל־קֳבֵל דִּי חֲזֵיתוֹן דִּי אַזְדָּא מִנִּי מִלְּתָא.“ (דניאל ב, פסוק ח)
   • ”חַקְלָא דִּזְבַן אַבְרָהָם מִן בְּנֵי חִתָּאָה; תַּמָּן אִתְקְבַר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִתְּתֵיהּ.“ (אונקלוס על בראשית כה – פסוק י)
   • ”בְּשַׁתָּא דְּיוֹבֵילָא, יְתוּב חַקְלָא לִדְזַבְנֵיהּ מִנֵּיהּ; לִדְדִּילֵיהּ אַחְסָנַת אַרְעָא.“ (אונקלוס על ויקרא כז – פסוק כד)
   • ”הההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבינתה דאמר לי דזבנה מינך“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף ל, עמוד א)
   • "חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא." (חד גדיא)

גיזרון

• מספר הסעיפים בערך זה קטן מהנדרש, הסעיף גזרון הוא סעיף מהותי החסר לערך.

צירופים

• צירוף מילים

נגזרות

• זַבָּן (לעיל)