זבן

זַבָּן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זבן
הגייה^*	zaban
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ז־ב־ן
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	ר׳ זַבָּנִים; נ׳ זַבֶּנֶת או זַבָּנִית, נ"ר זַבָּנוֹת; זַבַּן־, ר׳ זַבָּנֵי־

עברית חדשה מוכר בחנות.
- ”האגדה מספרת שזבן בכיר במסיבה בעין השופט, לחץ את ידה של הנסיכה והתוודא מולה על עיסוקו, עד היום לא מוצאים אותו מסכן.“ (אליקום: טרילוגיה, מאת בנימין תמוז, בפרויקט בן יהודה)
- ”'מיטב בד־הפשתן האירי, גבירתי', אמר הזבן כשהוא פורש את הסדינים על הדלפק, – ופגשו בישישה האוספת זרדים.“ (אורלנדו: ביוגרפיה, מאת וירג'יניה וולף, תרגום: צבי ארד, בפרויקט בן יהודה)
- ”רצה להיות זבן לבגדי נשים ולמד מפי מנהלת המפעל את חכמת המקצוע ודרך התנהגותו של זבן כלפי טיפוסים שונים של נשים, כיצד לשדלן לקנייה ולחבב עליהן שמלות הנראות להן, אבל מהססות להחליט.“ (פרקי אהרן מגד, מאת ישראל כהן, בפרויקט בן יהודה)

מארמית: זְבַן או זָבִין – קנה. זבונה - מכירה . בנוסף, למילה יש מקבילות בשפות שמיות נוספות כמו ערבית: زَبُون- קונה.
הפועל הקל זָבַן מופיע פעם אחת במקרא בארמית ”עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר מִן יַצִּיב יָדַע אֲנָה דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין כָּל קֳבֵל דִּי חֲזֵיתוֹן דִּי אַזְדָּא מִנִּי מִלְּתָא“ (דניאל ב, פסוק ח) אך משמעותו נונה בפרשנות לרוב הדיעות כמו נמכרים במשמעות מושאלת -נמסרים למיתה.
תיבת ""זבן" מופיעה בארכיון בבתא מן המאה השנייה לספירה.