זבן
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תוכן עניינים
זַבָּן[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | זבן |
| הגייה* | zaban |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ז־ב־ן |
| דרך תצורה | משקל קַטָּל |
| נטיות | ר׳ זַבָּנִים; נ׳ זַבֶּנֶת או זַבָּנִית, נ"ר זַבָּנוֹת; זַבַּן־, ר׳ זַבָּנֵי־ |
- לשון חז"ל מוכר בחנות, חנווני.
- " רבי מנא היה לו בגד בשלשים ריבוא דינר ויהביה לרבי חייא בר אדא אמר ליה זבנית למית והוה עלוי עד דהוא מברך" (תלמוד ירושלמי, סדר זרעים, מסכת כלאיים, דף מ', ב', פרק ט')
- "זבן בהו הוי עלייהו שומר שכר איתיביה רב נחמן לרב הונא המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן..." (תלמוד בבלי, סדר נזיקין, מסכת בבא מציעא, דף מ"ג, א')
גיזרון[עריכה]
מן הארמית: "זְבַן"=קנה. בנוסף, למילה יש מקבילות בשפות שמיות נוספות כמו ערבית: زَبُون- קונה.
