הסתער

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

הִסְתָּעֵר או הִשְֹתָּעֵר[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הסתער השתער
שורש וגזרה ס־ע־ר
בניין הִתְפַּעֵל
  1. התקיף במלחמה בעוצמה ובכוח. וגם בהשאלה:
    • ”וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר.“ (דניאל יא, פסוק מ)
    • "אֲבָל הַתּוֹרוֹ, חֵי פוֹרְטוּנָה, / פּוֹרֵץ יָשָׁר אֶל הַטְּרִיבּוּנָה. / הוּא מִסְתַּעֵר עַל הַקָּהָל! / מֵתִים מִזֶּה? בְּדֶרֶךְ כְּלָל!" (וֵנֵצוּאֵלָה, מאת דן אלמגור)
    • המ"מ פקד "להסתער"! וכולם פרצו מן השוחות המגוננות.
    • הילדים הסתערו על גינת המשחקים.
    • הקהל המורעב הסתער על האוכל.
  2. לשון ימי הביניים פעל והתנועע בכוח וגבורה בדר"כ מכוח חיצוני שפע עליו.
    • כי בהסתער הים מפני הרוח מעל' גליו למעלה רד"ק יחזקאל פרק כו

גיזרון[עריכה]

  1. המילה מופיעה פעם אחת במקרא, ובשין שמאלית.

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]