מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
הִסְתָּעֵר או הִשְֹתָּעֵר
[עריכה]- התקיף במלחמה בעוצמה ובכוח. וגם בהשאלה:
- ”וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר.“ (דניאל יא, פסוק מ)
- "אֲבָל הַתּוֹרוֹ, חֵי פוֹרְטוּנָה, / פּוֹרֵץ יָשָׁר אֶל הַטְּרִיבּוּנָה. / הוּא מִסְתַּעֵר עַל הַקָּהָל! / מֵתִים מִזֶּה? בְּדֶרֶךְ כְּלָל!" (וֵנֵצוּאֵלָה, מאת דן אלמגור)
- המ"מ פקד "להסתער"! וכולם פרצו מן השוחות המגוננות.
- הילדים הסתערו על גינת המשחקים.
- הקהל המורעב הסתער על האוכל.
- לשון ימי הביניים פעל והתנועע בכוח וגבורה בדר"כ מכוח חיצוני שפע עליו.
- כי בהסתער הים מפני הרוח מעל' גליו למעלה רד"ק יחזקאל פרק כו
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא, ובשין שמאלית.
