הומם

הוּמַם

לשון חז"ל הֻטַּל בּוֹ מוּם, לָקָה בְּמוּם.
- ”כגון שעברו עליו שני רגלים והומם וחיללו על אחר“ (בבלי, מסכת ראש השנה – דף ה, עמוד ב)
- ”...תיפתר שפדאן תמימין והוממו...“ (ירושלמי, מסכת שקלים – פרק ד, הלכה ד)
- ”לֹא הוּמְמוּ וְלֹא הִזְקִינוּ וְלֹא הִטְרִיפוּ וְלֹא נִשְׁבְּרוּ.“ (במדבר רבה, פרשה יב, סימן יח)
- ”ממתין לו עד שיומם ומחיל ליה לקדושתיה בגדול.“ (בבלי, מסכת מנחות – דף קח, עמוד ב)

הובא למצב של אובדן חושים או הכרה, בדר"כ ע"י מכות או הלם חשמלי.
- ”ולידה מעגלם שתו מוקשים, בעת הוממו במכות אנשים“ (קדושתא לז' דפסח, מאת יוסף בר' ניסן, באתר מאגרים)
- הגנב הומם באמצעות שוקר חשמלי, ונפל אל הרצפה.
הוכה בתדהמה או בלבול.
- "נסים לקראתו– מהוממים ומטורפין זו לזו לקראת המים" (פירוש רש"י, שמות יד,כז)

שורש ה־מ־ם מופיע במקרא בבנין קל בהוראת: גרם לתדהמה ובלבול (ראו הָמַם). קרוב לשורש ה־ו־ם, שממנו נגזר מהומה.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	הומם
הגייה^*	homem
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ה־מ־ם
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	נ׳ הוֹמֶמֶת, ר׳ הוֹמְמִים, נ"ר הוֹמְמוֹת

עברית חדשה [לא בשימוש] מדהים, מעורר רושם.
- ”מה שראינו יותר מדי הומם, מדהים, יותר מדי עמוק, מכל אשר פיללנו לו“ (מה מקור המבוכה בחשבוננו, מאת א"ד גורדון, בפרויקט בן יהודה)
- ”הטבע מתגלה על נפשו פּתאום (אם במוחש נוכחי אם בזכרון), הומם אותה בהדרו, ועל-כרחה חוצב מתוכה שביבי-התפּעלות“ (תגים לשירת בן-גבירול, מאת אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)