דקלום

דִּקְלוּם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דקלום
הגייה*	diklum
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ד־ק־ל־ם
דרך תצורה	משקל קִטּוּל
נטיות	דִּקְלוּם־; ר׳ דִּקְלומִים, דִּקְלומֵי־

1. עברית חדשה קריאה מוטעמת ובקול רם של דבר ספרות, על פי רוב של שיר או של קטע קצר בחרוזים.

   • פעמים רבות משתמשים בדקלום כדי ללמוד בעל־פה קטע ספרותי מסוים.
   • ”הבמה תלמדנו את הצלצול היפה של שפתנו, את דִּבּוּרָה החי והשוטף, את הדקלום האומנותי, את הזמרה הלאומית...“ (אתחלתא, מאת מרדכי בן הלל הכהן, בפרויקט בן יהודה)

2. אמירת מילים בלי כוונה.

גיזרון

• שם פעולה מן הפועל דִּקְלֵם.
• ועד הלשון העברית, רשימת מונחים בתורת השירה (תרצ"ו), 1936.

נגזרות

• דקלומי

תרגום

• אנגלית: recitation‏, declamation‏‏‏‏
• גרמנית: Rezitation‏‏‏‏
• צרפתית: récitation‏‏‏‏
• רוסית: деклама́ция‏‏‏‏

השורש דקלם
השורש ד-ק-ל-ם הוא שורש מגזרת המרובעים. נטיות הפעלים ד-ק-ל-ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל נִפְעַל הִפְעִיל הֻפְעַל -אין- -אין- פִּעֵל דִּקְלֵם מְדַקְלֵם יְדַקְלֵם דַּקְלֵם לְדַקְלֵם פֻּעַל דֻּקְלַם מְדֻקְלָם יְדֻקְלַם -אין- -אין- הִתְפַּעֵל