מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
הנפשה של סוס דוהר
- נע בְּחָפְזָה, הִתְקַדֵּם בִּמְהִירוּת (וּבְעִקָּר הַסּוּס).
- ”קוֹל שׁוֹט, וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן; וְסוּס דֹּהֵר, וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה“ (נחום ג, פסוק ב)
- "קוֹל שעטת סוסו הַדּוֹהֵר/ יַרְעִישׁ כי יִרְכַּב עליו לטהר..." דוד בן חזקיה הנשיא, "כי איך אוכל לעמוד בהראותו"
- "...הַסּוּסִים דּוֹהֲרִים וּמִשְׁתּוֹלְלִים, הַצֹּאן עוֹמְדִים צְפופים וְאיש אחיו יִדחקון..." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע", חלק א', עמ' 217
- "...והוא רוֹכֵב עַל סוּס אַדִּיר, והסוס דּוֹהֵר וּמפיו יֵז קֶצֶף... מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, "שברים"
- "...וַיָּטוּשׂוּ וַיִּדְהֲרוּ הנה וָהנה על סוסיהם לעיני דון קישוט..." ח"נ ביאליק, "דון קישוט", ספר שני
- פועל מקראי, מופיע פעם אחת בתנ"ך.
- נע בְּחָפְזָה, הִתְקַדֵּם בִּמְהִירוּת (לְעִתִּים תּוֹךְ הַדְגָּשַׁת דְּהִירָה מְסֻיֶּמֶת).
- "טסו אגפיו כנשר למהר/ יעצו אביריו בחיל לְדַהֵר... שמעון בר יצחק, "אותותיך ראינו אז בעין"
דֹּהַר (גם: דַּהַר)
[עריכה]
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
דהר, דוהר
|
| הגייה* |
Dahar, Dohar
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ד־ה־ר
|
| דרך תצורה |
משקל קֹטֶל, משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
נ"י: דַּהַר־ וגם דֹּהַר־, דַּהֲרוֹ אוֹ דָּהֳרוֹ
|
- פְּעֻלַּת הַדּוֹהֵר, נִיעָה מְהִירָה כַּסּוּס.
- "אנא חֹן בטי תפילָּה/ געותם בְּחין/ דֹּהַר המולה." אלעזר הקליר, "קדושתות ליום כיפור", "אנא חן בטי תפילה"
- "...אנוכי נוסע ברישיון השרים בסוסי בֵּי דֹּהַר..." אליעזר ליפמן זילברמן, "המגיד"
- "יָפְיוֹ הֶחשוף של הַדַּהַר הָעז..." נתן אלתרמן, "עיר היונה"
