בניה

בְּנִיָּה

תהליך יצירתו, הקמתו או הרכבתו של מבנה מכל סוג שהוא.
- "הדא אמרה בנייה לשם חצר והקדישה קדשה אימתי היא קדושה מיד או בשעת תשמיש" (תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת נדרים, דף ל', פרק ט')
- חציבת מערות במקביל לבניית בקתות פשוטות ביותר מעצים וענפים היו מעשי הבנייה הראשונים של האדם.

ערך בוויקיפדיה: בנייה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בניה

השורש ב־נ־ה הוא שורש מגזרת נחי ל"ה.

בגזרת ל"י, בעבר בגוף ראשון ושני בבניין קל ע' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון קָנִיתִי, בָּנִיתָ. בשאר הבניינים בגוף ראשון ושני ע' הפועל מנוקדת בחיריק או בצירי. למשל: נִפְנִינוּ, נִפְנֵינוּ; צֻוִּיתִי, צֻוֵּיתִי. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 64)[1]

שם פרטי לזכר.
- ”וְיוֹאָב אֶל כָּל-הַצָּבָא יִשְׂרָאֵל וּבְנָיָה בֶּן-יְהוֹיָדָע עַל-הַכְּרֵתִי וְעַל-הַפְּלֵתִי.“ (שמואל ב׳ כ, פסוק כג)
- ”וּמִיִּשְׂרָאֵל מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ רַמְיָה וְיִזִּיָּה וּמַלְכִּיָּה וּמִיָּמִן וְאֶלְעָזָר וּמַלְכִיָּה וּבְנָיָה.“ (עזרא י, פסוק כה)
- שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אין פסוק לא בפרק יא בספר דברי הימים ב. ”אִיתַי בֶּן-רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן ס בְּנָיָה הַפִּרְעָתֹנִי.“ (דברי הימים ב׳ יא, פסוק לא)

לשון המקרא[לא בשימוש] (יש לשכתב פירוש זה):
- ”וּמָדַד אֶת הַבַּיִת אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וְהַגִּזְרָה וְהַבִּנְיָה וְקִירוֹתֶיהָ אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה“ (יחזקאל מא, פסוק יג)

המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל.

אונקלוס: בנין רד"ק: שם בשקל (משקל) שמלה. מצודות: הוא הצלע המערבי

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

השורש ב־נ־ה הוא שורש מגזרת נחי ל"ה.

בגזרת ל"י, בעבר בגוף ראשון ושני בבניין קל ע' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון קָנִיתִי, בָּנִיתָ. בשאר הבניינים בגוף ראשון ושני ע' הפועל מנוקדת בחיריק או בצירי. למשל: נִפְנִינוּ, נִפְנֵינוּ; צֻוִּיתִי, צֻוֵּיתִי. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 64)[2]