ביעף

בִּיעָף

[מליצה] במהירות; תוך זמן קצר.
- ”וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת־עָרֶב.“ (דניאל ט, פסוק כא)
- "כָּל זֶה מִתֵּל וּמִגְּדוֹת נַחַל יִהְיֶה / עוֹלֶה בִּיעָף, וְשָׁב־נִקְטָע בִּילֵל / שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל." (לֵיל חֲנָיָה, מאת נתן אלתרמן)
- "תִּשְׁרֵי, חֶשְׁוָן, כִּסְלֵו, טֵבֶת / חָלְפוּ, עָבְרוּ בִּיעָף; / גַּם שְׁבָט, אֲדָר, נִיסָן, אִיָּר, / סִיוָן, תַּמּוּז וְאָב." (שנים עשר ירחים, מאת נעמי שמר)
- "כְּרַכָּבוֹת חוֹלְפוֹת בִּיעָף / מִתְרָאִים אָנוּ בַּחַטָף" (אוּלַי עוֹד קַיִץ, מאת מירית שם אור)