בי

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בִּי א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה* bi
חלק דיבר
-
מין
שורש
דרך תצורה ב־ + ־ִי
נטיות הצורה בנטייה ממילא

ב' השימוש בנטיה לגוף ראשון יחיד.

  1. בתוכי, דרכי, בתחומי.
    • ”וַתָּבֹא בִי רוּחַ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלַי“ (יחזקאל ב, פסוק ב)
    • ”וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ“ (במדבר כ, פסוק יח)
  2. באמצעותי, בגללי.
    • ”רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי“ (שמואל ב׳ כג, פסוק ב)
    • ”אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל“ (תהלים סט, פסוק ז)
  3. תחילית ב' המוספת לכינוי אני, לשם הפיכתו לתואר־הפועל
    • ”וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ“ (במדבר כב, פסוק כט)

בִּי ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה* bi
חלק דיבר
-
מין
שורש
דרך תצורה ב־ + ־ִי
נטיות הצורה בנטייה ממילא
  1. לשון המקרא מילת בקשה להקשבה או תשומת לב.
    • ”וַיֹּאמְרוּ בִּי אֲדֹנִי יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה לִשְׁבָּר אֹכֶל“ (בראשית מג, פסוק כ)
    • ”וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ“ (במדבר יב, פסוק יא)
    • ”וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת“ (מלכים א׳ ג, פסוק יז)

גזרון[עריכה]

  1. רש"י (בראשית מג, כ) אמר שהוא גזור מארמית "בייא" שהוא לשון תחנונים. וכן דעת גזניוס.[1] רמב"ן (שם) חלק עליו ואמר שאינו דומה. במקום, הוא אמר שהיא משורש א־ב־י/ה, כמו "אבוי", ואמר שבערבית יש מילה דומה.
  2. שד"ל (בראשית מג, כ) אמר שהוא לשון קצרה, כאילו אמר "ראה בי" או "שים בי". אמנם גם כאשר מוסב על רבים מופיע "בי" בלשון יחיד.

סימוכין[עריכה]

  1. מובא בשד"ל שם.

בִּי־[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה* bi
חלק דיבר תחילית
מין
שורש
דרך תצורה שאילה מלועזית
נטיות

תחילית המציינת שניים, צמד; דוּ.

ביטויים[עריכה]

ביטוים נרדפים[עריכה]

בַּי[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ביי
הגייה* bay
חלק דיבר מילת קריאה
מין
שורש
דרך תצורה שאילה מלועזית
נטיות
  1. [סלנג] מילה הנאמרת בעת פרידה.
    • אני מוכרח ללכת. נדבר. ביי.

גיזרון[עריכה]

  1. מקור המילה בשפה האנגלית התיכונה, שהייתה מדוברת באנגליה בימי הביניים המאוחרים ובתקופת הרנסנס, החל מהמאה ה־11 עד המאה ה־16. בתקופה זו נהגו לברך איש את רעהו בברכת הפרידה "יהא אלוהים אתך", ובאנגלית התיכונה - "God be with ye". עם השנים התקצרה הברכה והפכה ל־Good bye (גּוּ‏ד בַּי) ואחר־כך התקצרה עוד יותר והפכה ל־Bye (בַּ‏י).[דרוש מקור]

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • איטלקית: ciao‏‏‏‏
  • אנגלית: bye‏‏‏‏
  • ספרדית: adiós‏‏‏‏
  • צרפתית: salut‏‏‏‏

ראו גם[עריכה]

בֵּי־[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא בי
הגייה* bey
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות
  1. [ארמית] בית.
  2. לשון חז"ל בהשאלה: בן.
    • רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סָרָף, יוֹצְאִין בּוֹ תוספתא (כ"י וינה) פסחים ב, כא[1]

גיזרון[עריכה]

  • קיצור של המילה ביתא בצורת הסמיכות, תוך נשילת העיצור הסופי ת'.

ביטויים[עריכה]

  • בר בי רב
  • בי דואר (מיושן)
  • בירבי
  • כתב בי דין

הערות שוליים[עריכה]

  1. וכן נדפס במהדורת בארי. במהדורת וילנא "ברבי". בכתבי היד האחרים (ערפורט, לונדון) מופיע "בנו של", וכן נדפס במהדורת צוקרמנדל.